איך תדעי שאת במצב של "הורות הישרדותית"?

לפעמים את עושה את כל מה שצריך – ובכל זאת מרגישה שאת רק שורדת.
את מתפקדת. את דואגת. את לא מפספסת כלום.
אבל בפנים?
יש ריקנות. עייפות. ניתוק. תחושת "איפה אני בתוך כל זה?"

המושג "הורות הישרדותית" מתאר בדיוק את זה.
הוא לא מדבר על מצבי חירום קיצוניים, אלא על תקופות – לפעמים מאוד ארוכות – שבהן אמא פועלת על אוטומט, כשהלב מנותק, והנפש רק רוצה "לגמור את היום בשלום", זה מצב סמוי, שקשה לשים עליו אצבע, כי לפי החוץ הכול בסדר.
אבל בפנים? המיכל שלך ריק.

מה זו בעצם הורות הישרדותית?

הורות הישרדותית (Survival Mode Parenting) היא מצב רגשי שבו ההורה, לרוב האם, פועלת מתוך מנגנון הגנה תמידי.
זה לא שהיא לא אוהבת את ילדיה. להפך.
אבל היא כל כך מותשת, מוצפת או דרוכה,  שהיא לא באמת נוכחת. היא על טייס אוטומטי.

היא עושה הכל "נכון":
✔️ מכינה אוכל
✔️ מסיעה
✔️ מתקלחת עם הילדים
✔️ הולכת לעבודה
✔️ בודקת שיעורים
✔️ מעלה תמונות משפחתיות מחויכות

אבל בפנים, אין לה חיבור רגשי.
היא קפואה, ריקה, או בוכה בסתר בלילה.
תחושת חיות? שמחה? משחק? נעלמו.

איך זה נראה ביומיום?

תכירי את שלושת הסימנים הבולטים (והסמויים!) לכך שאת אולי בהורות הישרדותית:

1. את עושה הכול – אבל מרגישה ריקה

היום מתנהל: הילדים לבושים, ארוחות מוכנות, את מספיקה גם עבודה וגם בית.

אבל:

• את קמה עם כובד
• את סופרת שעות עד לשינה
• לא מרגישה שום שמחה במהלך היום

את מתפקדת, אבל זה לא את.
הכול מרגיש כמו "וי" ברשימת משימות.
את לא נהנית, לא נחה באמת, לא נושמת לעומק.

2. את נמצאת, אבל לא באמת "שם"

את עם הילדים פיזית, אבל לא רגשית.

• הם מדברים אלייך, ואת עונה קצר
• הם מציגים ציור, ואת רק כאילו מסתכלת
• הם צריכים אותך, אבל אין בך סבלנות, אין גישה פנימית פתוחה

את על אוטומט. אפילו כשהכול שקט, הראש שלך ברעש.
אולי את לא כועסת, לא צועקת, לא מתפרצת – אבל גם לא נוכחת.
ואת מרגישה את זה. וגם הם מרגישים.

3. את דרוכה, מגיבה מהר, מרגישה אשמה – כל הזמן

בתוך תוכך, את כל הזמן "על הקצה".

• כל דבר קטן מציף אותך
• יש מתח קבוע בשרירים או בבטן
• את מגיבה מהר מדי –  צועקת, סוגרת עניינים בלי לחשוב
• את מרגישה אשמה על כל דבר קטן

הקול הפנימי שלך ביקורתי מאוד:
"למה לא שיחקתי איתו?", "איך צעקתי שוב?", "אני לא אמא טובה."

וגם כשיש לך רגע לעצמך,  את לא מצליחה באמת לנוח.
כי את מרגישה שלא מגיע לך.

אז איך מבדילים בין עומס רגיל להורות הישרדותית?

כל אמא חווה תקופות קשות. זה נורמלי.

אבל ההבדל הוא שכשאת רק בעומס
🎈 את יודעת שזה זמני
🎈 את זוכרת רגעים של שמחה
🎈 את חוזרת לעצמך כשיש שקט

כשאת בהישרדות כרונית
❌ את מרגישה ריקה רוב הזמן
❌ אין נקודת חזרה
❌ את קמה כל בוקר עם מועקה, בלי תקווה לשינוי

מאיפה זה בא?

לא תמיד זה קשור להווה.
לפעמים זו הילדה שהיית שמגיבה בלחץ.

• אם גדלת עם אמא קפואה –  את לומדת להגן על עצמך בנתק
• אם גדלת בבית עם מתח –  את תמיד דרוכה, גם כשאין סיבה
• אם אף פעם לא ראו אותך –  את לא בטוחה איך להיות שם בשביל אחרים

וזה קורה אוטומטית.
בלי בחירה.
בלי מודעות.
עד שמתחילים לשים לב…

מה אפשר לעשות?

הבשורה הטובה? אפשר לצאת מזה.
וזה לא דורש הפיכה מושלמת אלא צעדים קטנים. עם חמלה.

1. תהיי במודעות

שימי לב:

• מתי את על אוטומט?
• מה מרגיש "מנותק"?
• איפה את הופכת ל"סופרוומן" אבל מרגישה כמו רִיק?

כתבי לעצמך רגעים כאלה ביומן. אפילו מילה אחת ביום. זה משנה.

2. שחררי את הציפייה לשלמות

את לא צריכה להיות אמא של אינסטגרם.
מותר לבית להיות מבולגן.
מותר לך להגיד "עכשיו אין לי כוח",
ומותר לך לבקש עזרה.

הילדים שלך צריכים אותך כמו שאת לא גרסה מצולמת של שלמות.

3. קחי רגעי נשימה קטנים (מיקרו מנוחות)

• שלוש נשימות עמוקות כשאת באוטו
• כוס מים לאט, בלי טלפון ביד
• חיבוק של דקה עם הילד בלי למהר

אלה לא שטויות.
אלה שסתומים שמחזירים אותך אל עצמך.

4. אל תעשי את זה לבד

חברה טובה.
קבוצת אמהות.
מטפלת רגשית.
בן או בת זוג שמקשיב.

מישהו שיגיד לך: "אני רואה אותך".

מערכת העצבים שלנו זקוקה לזה. כדי להירגע.

5. תני מקום לחיבור קטן ביום

את לא חייבת להצחיק, לשיר או לאפות עוגיות.
לפעמים זה רק:

• לשבת ליד הילד בלי טלפון
• לשאול "איך היה לך?" באמת
• לחבק בלי לדבר

אלו הרגעים שמחזירים את הלב להורות.

אם את מרגישה שאת רק שורדת
זה סימן שאת צריכה רגע לנשום.
מותר לך.
מגיע לך.
ולילדים שלך מגיע אמא שמרשה לעצמה גם להרגיש, לא רק לעשות.

כי הורות היא לא מרתון משימות.
היא קשר.
והקשר מתחיל כשאת שם באמת.

💗