הילדים שלנו
בעלי נפש כה רכה ועדינה, מרגישים הכל
ומהכל ולא משנה כמה אנחנו "מנסים"
שלא, הם יודעים מרגישים ומודעים
השפעות הלחימה הנוכחית וכמובן ה-7.10.23 ואחריו
מופיעות בין אם אתם ממשפחות הנפגעים, המפונים,
אלה ששומעים אזעקות ו"בומים" לאורך היממה או
חשופים בחדשות או ברשתות החברתיות
למה שקורה במדינת ישראל
יש רגעים בהורות שבהם כל הבית עוצר. הילד צורח, הגוף שלו נמתח, הדמעות יורדות, וכל ניסיון להרגיע רק מעלה את רמת התסכול. כהורים, התקף זעם בגיל הרך יכול להרגיש כמו סופה שחולפת דרך הסלון — לפעמים כשאנחנו עייפים, לפעמים כשאנחנו ממהרים, ולפעמים דווקא ביום הכי רגוע.
הרבה הורים משתפים אותי ברגעים שבהם הם מרגישים שהם “מאבדים שליטה”, או שהם עושים כמיטב יכולתם — ועדיין לא מצליחים להגיע אל הילד בזמן הטנטרום. זה מקום שמזמין אשמה, חוסר אונים ושאלות: מה אני עושה לא נכון? איך אפשר להרגיע התקף זעם בלי לצעוק או להישבר?
בדיוק בשביל זה נועד המאמר הזה — כדי להאיר את התמונה, להביא ידע אמיתי, ובעיקר להזכיר שאתם לא לבד.
הנעורים הם גיל של מעבר ומתח: הגוף מתפתח, המוח חוזר בוורסיות, הרגש פורץ, והזהות מתחילה להיבנות. כשמתווספת לכך חשיפה אינטנסיבית למדיה — טלפונים, מסכים, רשתות חברתיות — עולה השאלה: איך כל זה משפיע על הנפש, על הרגש, על השקט הפנימי ועל היכולת לווסת?
מחקר חדש (JAMA Network Open) בחן צעירים בגילאים 18–24, וראה שעלייה בשימוש במדיה החברתית — או אפילו שימוש “בעייתי” — מקושרת לרמות גבוהות יותר של חרדה, דיכאון, נדודי שינה ואי־שקט.
JAMA Network
כמסגרת העוסקת בגישה הוליסטית, חשוב לנו להביא את הממצאים — לא כדי לפחד, אלא כדי להבין טוב יותר כיצד נוכל לתמוך גם בעצמנו וגם בילדים שלנו, כשהם מגיעים לגיל הזה.
בגיל הרך, העולם של הילד עשיר בחושים — מגע, ריח, קול, תנועה, חוויות — והגוף שלו כבר יודע “לספר” מתי הוא צריך פיפי, נוחות, התרגשות או רוגע.
אבל עם התפשטות המסכים — טאבלטים, סמארטפונים, תוכניות — עולה חשש: האם החשיפה המוקדמת עלולה להשפיע על היכולת של הילד לווסת רגשות?
מחקר עדכני על ילדים בגיל טרום-בית-ספר מצא קשר בין זמן מסך מוקדם לבין עלייה בסיכוי להתפרצויות כעס, תסכול ובעיות וויסות רגשי בהמשך.
כך, הגמילה מהחיתול והוויסות הרגשי — מוצבים כיום על רקע של “מציאות דיגיטלית” חדשה.
